<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מטלטלין אם הקנה אותם אגב מקרקעי יש להן דין קדימה כי דינם ממש כמו קרקע ויש לו קול וטורף אותם ממשעבדי כדאמרינן בבתרא וגובה אותה מכל מי שקנאם ואם מכרן לוקח ראשון גובה אותם מן השני ואין לתבוע דמי המכר שביד הלוקח ראשון כדאמרינן דקרק' שמכרו לוקח ראשון שהולך מלוה ודן על קרקע עם לוקח שני ולא עם המוכר שקבל המעות זולתי אם מכרם לגוי או אנס שאין יכול להוציא ממנו או שהלך לו לוקח שני ואינן בעין המטלטלין חוזר על לוקח ראשון כדין מזיק שעבודו של חבירו וכן הדין בשטרות אם מכרן ודוקא שכתב בשטר ששעבד כל נכסיו ומטלטלי אגב מקרקעי השטרות בכלל נכסים. ויש מי שכתב שאין משעבד לו שטרות בכלל נכסיו כי דוקא בשכיב מרע אמרינן זה אבל בבריא עד שיכתוב וכל שעבוד דאית ליה בהון וכן הסכי' הרשב"א וכתב הרמב"ם במלוה ולוה פי"ח שאם הקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי דלא כאסמכתא ודטופסי דשטרי שטורף טלטל כמו קרקע וכן פשוט. וב"ח מאוחר שקדם גובה בינונית ואין ב"ח מוקדם גובה ממנו במקום שיש בני חורין זבורית כך מוכח גטין פרק הנזקין וכתב רב אלפס בשם רב שרירא דבהקדש מה שגבה גבה כדאמרינן בערכין [ז' ע"ב] אבל בהדיוט מה שגבה לא גבה בקרקע ובטלטל דאין להם דין קדימה מה שגבה גבה כתובות. עוד כתב הר"מ במז"ל במלוה ולוה בפ"ד מי שיש לו חובות הרב' כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלוה בין מן הלקוחות ואם קדם האחרו' וגבה מוציאין מידו שכל שקדם חובו זכה בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה אבל הקרקעות שקנה אחר שלוה מבעלי חובו' הרבה אף על פי שכתב בכל א' שאני עתיד לקנות משועבד לך אין בהם קדימה אלא יד כולן שוה דכל מי שקדם וגבה זכה אף על פי שהו' אחרון. לוה וכתב לו מה שאני עתיד לקנו' משועבד לך ואחר כך קנה שדה ולוה מאחר הרי השדה משועבד לראשון והוא קודם לגבות וכן אפי' הן מאה ע"כ. וכתב הרמ"ה כי בכל מקו' שאמרנו מה שגבה גבה כגון במטלטלין שלא הקנה אותן אגב מקרקעי או בשני ב"ח שזמנן שוה אבל כתב מטלטלי אגב מקרקעי לשניהם וכן לוה ולוה ואח' כך קנה כי בכל אלו אין להם דין קדימה מה שגבה גבה ואפילו תפס מעצמו. המוצי' שטר חוב על חבירו מגבהו ממעות אותו מקום שנכתב בו הכתב ואם אין כתוב בו באיזה מקום נכתב מגבהו ממעות אותו מקום שתובעו שם כתוב בו כסף סתם מה שירצ' לוה מגבהו והוא שכתו' בו מטבע דאם לא אמרינן שר"ל חתיכה מכסף ואפילו קטנה כתובות [ק"י ע"ב] מלוה על פה יש לה דין קדימה כנגד מלוה על פה כתובות ויש מי שפירש שאפילו מלוה על פה יש לה דין קדימה אצל מלו' בשטר והסכימו כן גדולי האחרונים דכיון דשעבודא דאוריתא אף על גב דאינה טורפת מן הלקוחות משום דאין לה קול אבל טרפה מנכסים משועבדים למלוה בשטר מאוחרת וכן נראה עיקר והרי"ף כתב בתשובה דאין למלוה על פה קדימה על מלוה בשטר ודחה דברי רב האיי שכתב שיש לה דין קדימה והרשב"א כת' כרב האיי. מי שחייב לחבירו מנה ופרעו דינר פרעון הוי ולא יש לו עליו אלא תרעומת ואין המלוה יכול לומר איני רוצה לקבל המעו' כי אם בבת אח' מציעא.
בעל חוב מוקדם שטרף קרקע מלוה ונתפשר עמו ופרע לו דמי קרקע ואמר לו הני זוזי דמי קרקע אני נותן לך אינו יכול ב"ח מאוחר לטרוף אותה הימנו אבל לא אמר לו דמי קרקע יכול לטרוף אותה הימנו כתובות. בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מחלוקת אי אמרי מה שגבה גבה או לא ור"ת פוסק כי במטלטלי דלית להו דין קדימה מה שגבה גבה אבל בקרקע לא וכן כתבו התוספות במטלטלי מה שגבה גבה אבל במקרקעי לא כי מה שגבה לא גבה כתובות. מי ששמו לו קרקע בחובו אוכל פירות מכי שלמו ימי אכרזתא ולא מכי מטא אדרכתא לידיה מציעא.
<h2>דף כב.</h2>
ב' בעלי חובות שאין להם קדימה זה על זה כגון מטלטלין שלא הקנה אותם אגב מקרקעי או קרקע וזמנן ביום א' במקום שאין כותבין שעו' חולקין בשוה. ואי תפס חד מינייהו לא מפקינן מיניה וכן בכל מקום דאמרינן חולקין וכן כתב הרמב"ם ורב אלפס כגון לוה ולוה ואחר כך קנה וכן כת' ה"ר יונה דבכל מקום דאמרינן חולקין אם קדם הא' וגבה מה שגבה גבה לא דמי לב"ח מאוחר דהתם אין לו זכות אבל הכא יש לו זכו' ודוקא כשגבה בבית דין אבל גבה מעצמו מה שגבה לא גבה וכן מוכח במציעא. והרא"ש כתב דאפילו גבה מעצמו מה שגבה גבה במטלטלי אבל בקרקעי מודה לדברי רבי יונה והרמ"ה כתב כי בכל ענין מה שגבה גבה. ועוד פשוט מי שהיה חייב לב' או לג' בזה אחר זה ומכר שדהו וכתב ב"ח ראשון ללוקח וקנו מידו דין ודברים אין לי עמך ב"ח שני מוציא מיד לוקח וראשו' מיד שני ולוקח מיד ראשון וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה. וכן בעל חוב ושני לקוחות ולוה מן האחד או מכר לשנים וכתב בעל חוב לשני דין ודברים אין לי עמך אין לו על לוקח ראשון כלום מפני שיכול לומר הנחתי מקום לגבות לך כתובות. פריע' בעל חוב מצוה וכופין כלומ' מכין אותו עד שיאמר רוצ' אני פירוש כי בודאי אם יש לו קרקע אין צרי' כפייה כי יורדי' לנכסיו בעל כרחו אלא מיירי כגון שאין לו קרקע ומבריח מטלטליו או תולן בגוי. יתומים גדולים שלא הניח להם אביהם אחריות נכסים אלא מטלטלי מצוה עליהם לפרוע ואין כופין. והאידנא דגבי מטלטלין כופין אפילו יתומים במטלטלין כתובו' והרמב"ם ז"ל כתב כי מתקנת גדולים הוא שאם הוא אמוד ומבריח נכסיו ומטלטליו ואין מוציאי' אותו למשכנו ויודעי' בודאי הדייני' ואינו רוצה לפרוע ברמאו' שיש בו כי מנדין אותו עד שיפר' לבעל חובו.
<h2>דף כב:</h2>
ב"ח שבא ליפרע שלא בפני לוה כתב ר"ח בפ' הכותב שאין מוכרין שלא בפני לוה וכן בירושלמי זולתי אם רבית אוכלת בהם כגון שערב לו מן הגוי ורב אלפס כתב כי גובין שלא בפניו כרב נחמן דאמר שלא יהא כל א' וא' נוטל מעותיו של חבירו וילך לו למדינת הים. וכתב דאי מצי לשלוח לו ולהודיעו שולחין וכן כתב הרמב"ם ז"ל ומשביעי' אותו ונוטל אם אינן יכולי' להודיעו במלוה ולוה פי"ג. וכתב הרא"ש אם הוא קרוב משם שיוכל שליח לילך ולחזור תוך ל' יום שהוא זמן ב"ד שולחין להודיעו אם רצה לבא כי יותר אין לנו לאחר למלוה ואם לאו יורדין לנכסיו ופורע הוצאת שליח המלוה וכשיגבה חובו יפרע מן הכל מנכסי לוה וכן מוכח בההיא דערכין במי שהיו עליו כתובת אשה ובעל חוב מוסיף עוד דינר וכו'. ובדיני דיינים כתבתי בחלק י"ב ובספרי הרא"ש בפ"ט כתובות. והרשב"א כתב שמודיעין אותו אם קרוב מהלך יום א' כדאמרינן דאזיל שליחא בתלתא בשבא ואתי בד' וקאי קמי דיינא בחמשה בשבא.
